24אפריל2017

אתם כאן: עמוד הבית כדורגל נוסטלגיה: כמה חבל ששחקני העבר של ישראל הם כבר לא שחקני ההווה
17 דצמבר 2016 מאת  זיו אמויאל

נוסטלגיה: כמה חבל ששחקני העבר של ישראל הם כבר לא שחקני ההווה

דעה: מול כל המשחקים ה"גדולים" שאצטדיון נתניה אירח מאז שהוקם, ברביעי זה היה הכי יפה במדינות. הכדורגל היפה של פעם, במיטבו. נבחרת הוותיקים של ישראל אמנם הפסידה לגרמניה 3:2, אבל רונן חרזי הבקיע צמד.. אז הכל היה מושלם בעצם. גאווה עצומה בסמלים של אז..


לגזור ולשמור. הוותיקים שלנו (צילום: אבי רביבו צילום ספורט) לגזור ולשמור. הוותיקים שלנו (צילום: אבי רביבו צילום ספורט)

כשצפיתי בטלוויזיה במשחק הוותיקים של נבחרת ישראל מול נבחרת גרמניה, בלטה לטובה העובדה ששחקני שתי הקבוצות מבינים שמדובר במשחק ראווה בלבד. זה לא מובן מאליו, בהתחשב בזה ש-99 אחוז מהשחקנים שדרכו על כר הדשא ביום רביעי באצטדיון נתניה, הגיעו בקריירה שלהם למקומות הגבוהים ביותר. אליפויות, גביעים, משחקים גדולים, אירופה וכו'. זה די מתבקש שהם ייקחו את ה"הזדמנות" הזו שלא מתרחשת להם בכל בוקר שהם מתעוררים, ברצינות המקסימלית. אבל זה לא קרה. החבר'ה התנהגו למופת על כר הדשא, ולנו, הצופים מן הצד, היו אלה 60 דקות (שתי מחציות) של תענוג אחד שלם.

כמה חבל ששחקני העבר של נבחרת ישראל הם גם לא שחקני ההווה של הכדורגל הישראלי. כמה חבל שחלק גדול מהשחקנים האלה לא נמצאים בתפקידי מפתח בענף שלנו. כמה חבל שאנחנו, שגדלנו עליהם ואולי נהיינו היום מי שאנחנו בזכותם, לא מעריכים אותם מספיק ולא מאפשרים להם לבנות את הכדורגל הישראלי כמו שהם בנו את עצמם אז. כמה חבל. כשרואים היום את המכנה המשותף של שחקני הכדורגל בארץ ובעולם, מה רואים? רואים קעקועים, תספורות, דגש מוגזם על חיצוניות, כסף, בחורות, ולמרבה הצער, גם סימפטומים של חיים די נוחים ולא מושקעים כ"כ (ספורטיבית). המון שחקנים היום בטוחים שהדברים יבואו להם בקלות. וחבל. ובלי לפגוע כמובן בחלק מהשחקנים שמשקיע במקצוענות ובהקפדה בקריירה שלו.

למה זה היה מרגש כ"כ ביום רביעי? כי עם כל המשחקים ה"גדולים" שאצטדיון נתניה אירח מאז שהוקם, במשחק הזה היה משהו אחר באוויר. זה לא היה גמר של שום דבר, אף אחד לא הניף גביע בסוף וגם לא היו ממש אוהדים בשביל לרוץ אליהם בטירוף אחרי גולים.. אבל לראות את השחקנים האדירים האלה ביחד, זה פשוט חימם את הלב. רפי כהן, אמיר שלח, עופר טלקר, יעקב הלל, קלמי סבן, דדי בן דיין, אלון חרזי, ז'אן טלסניקוב, עומר גולן, דודו אוואט, רן בן שמעון, איציק זוהר, פליקס חלפון, רונן חרזי, יניב קטן ועוד ועוד. על דשא אחד. ומעל כולם, שלמה שרף ודרור קשטן, ה"מאמנים" של הנבחרת. את שלמה אני הרבה פחות מעריך בשנים האחרונות מעצם ישיבתו בפאנלים של ערוץ הספורט כפרשן ובדעה שאני מחזיק בה שהסוס עשה את שלו בעניין הטלוויזיוני. מאוד הייתי שמח אם היה חוזר להתעסק בכדורגל, נטו, ויעזוב את הטלוויזיה, שם הוא פשוט לא טוב.

כל שנותר הוא לצפות ולקוות שיהיו עוד הרבה משחקים כאלה של נבחרת הוותיקים שלנו, שהיא תתאחד אחת לכמה זמן למשחק כזה או אחר.. חוויה גדולה עבור כולנו.




השאר תגובה